ראשית כאשר אומרים שפוטנציאל מוליך ה"אפס" הינו 0V אין הכוונה שהוא ממש אפס מוחלט (אולי למעט במוליכי על) אלא מדברים על יחס בין 2 נקודות מדידה בין מוליך האפס והאדמה. במשטר אפס שבו השנאי מאורק בהארקה קשיחה בנקודת הכוכב אכן אין הפרש פוטנציאלים ממש, אך במוליך האפס בביתך הינו בעל התנגדות ויש הפרש פוטנציאלים אמנם זניח מאוד המספיק לזרם היוצא מהצרכן לזרום בחזרה למקור. שנית נסכים שהזרם יוצא מהמקור וחוזר למקור! מבחינת המקור (שנאי, גנרטור וכדומה) למשל בהזנת צרכן יחיד, המקור רואה 3 צרכנים: מוליך הפאזה, הצרכן ומוליך האפס אך כמובן שהתנגדות מוליכי המעגל זניחה מאוד יחסית לצרכן שהרי אם לא כך מפל המתח על הצרכן היה נמוך מהמפל המתח המותר ולא היה עובד כשורה.
ממסר פחת הינו כשנאי מסוג מסכם (לא מחסר) בפחת חד פאזי הזרם שנכנס הינו הזרם שיוצא, פחת תלת פאזי שבו הסכום הוקטורי בין הפאזות נמדד מול הסליל של האפס ומלופף בליבת הפחת (עניין של כיווני ליפוף). וכאשר נוצר הפרש זרם מסויים שתיכף נדבר עליו יגרום לפחת להגיב.
לממסרי פחת ביתיים היצרנים בונים פחתים ביתיים כך ש:
ב חצי זרם הפעלה עד 15 מילי אמפר הפחת אינו אמור להגיב.
בזרם הפעלה נקוב 30 מילי אמפר הפחת אמור להגיב עד 300 אלפיות השנייה
בזרם פי 2 כ 60 מילי אמפר כ 150 אלפיות השנייה
ובזרם הפעלה פי 5 כ 300 מילי אמפר כ 40 אלפיות השנייה זמן תגובה.
כך שמ 16 מילי אמפר ומעלה ככל שנעלה בזרם יתקצר זמן התגובה של הפחת.
לאחר שהבנו את הרשום לעיל, כאשר אתה מייצר מגע בין אפס להארקה אחרי הפחת למעשה אתה מייצר צומת! צומת שבו הזרם יתחלק בין האפס והארקה בחזרתו למקור. ככל שהארקת המבנה עד לנקודת הכוכב בשנאי טובה יותר (התנגדות נמוכה מאוד) הזרם שיזרום דרך הארקה יהי גדול יותר ולכן הזרם דרך האפס שיעבור בפחת יהיה קטן יותר, ועלול להפעיל את הפחת לעומת הארקה גרועה מאוד שבה הזרם שיזרום יהיה נמוך ביותר ועלול שלא להפעיל את הפחת
